החלטה בתיק ת"א 1959-08

הבקשה וטענות הצדדים

1. לפני בקשת המבקשת להחליף את מומחה ביהמ"ש, המשיב 2.

2.  לטענת המבקשת, במועד הגשת הבקשה, 5.2.2012, ורק בעקבות החלטת ביהמ"ש מתאריך 1.2.2012, היא קיבלה לידיה מסמכים רבים ממומחה ביהמ"ש שהועברו אליו ע"י המשיב 1/התובע מבלי שטרח להעביר העתק שלהם  אליה.

בין המסמכים השונים תצהירים ומסמכים שהנתבעת לא ידעה על קיומם ותוכנם.

לא רק מסמכים עברו בין המשיב 1 למומחה ביהמ"ש, טענה, אלא התנהלו גם שיחות טלפון שתוכנן לא נמסר.

 לא זרק זו, אלא שמומחה ביהמ"ש אף הודיעה למבקשת כי חווה"ד כבר מוכנה, מבלי שנתנה למבקשת זכות טיעון אלמנטארית תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי באשר למסמכים אלה ובטרם יגבש המומחה את דעתו.

המבקשת הזכירה כי המומחה סירב להעביר המסמכים לבקשת המבקשת בשל התנגדות המשיב 1 לכך וכי מדובר במסמכים מהותיים ביותר כלשונה, כאשר המומחה כבר הודיע לה שלא ייתן לנתבעת להתייחס אליהם קודם למתן חווה"ד שכן זו כאמור כבר הוכנה.

בכך ראתה הנתבעת פגם היורד לשורש מינוי המומחה שלא ניתן לתיקון בהיות חווה"ד סוג של חוו"ד "במעמד צד אחד" המתעלמת מהנתבעת. הנתבעת הדגיש כי תוכן חווה"ד אינו ידוע לה והבקשה מוגשת לנוכח הפגמים המהותיים שהתגלו בהתנהלות המומחה.

3.  מאחר והבקשה הובאה לעיוני יומיים קודם לדיון ההוכחות שנקבע לתאריך 8.2.2012, הוריתי על עיכוב הגשת חוו"ד מומחה ביהמ"ש וכן על מתן תגובת התובע במועד הדיון.

4. בתחילת הדיון התייחסו ב"כ התובע לבקשה וציינו בקצרה, כי היו מוכנים להעביר את המסמכים רק אם ביהמ"ש יורה על כך, שכן הנתבעת היא זו שנמנעה מהגשת מסמכים המצויים ברשותה למומחה כפי בקשתו, מה שחייב את מומחה ביהמ"ש לפנות לביהמ"ש בבקשה כי יומצאו לו הדו"חות השנתיים של הזכיין דהיום. עוד ציינו, כי אין דבר שנעשה במחתרת, וכי הדברים אינם כצעקתה. ב"כ התובע הדגישה, כי הסעד של החלפת מומחה הינו סעד קיצוני, אפילו נעשו שגיאות בתום לב, וניתן לסלק הקושי על דרך קבלת חווה"ד והפניית שאלות הבהרה למומחה. באשר לשיחות שהתנהלו בין המומחה לב"כ התובע  ציין האחרון, כי כאלה התנהלו גם עם ב"כ הנתבעת.

5. ב"כ המבקש הוסיף, כי נודע לו על המסמכים הנוספים בחודש ינואר. עוד ציין, כי תצהיר שביהמ"ש לא התיר לתובע לצרף לראיותיו מצא דרכו למומחה. מעבר לכך, המסמכים הומצאו למומחה בעקבות שיג ושיח שניהל עם התובע  וב"כ אך לא נמצא במסמכים דבר שיעיד על שיחות אלה. חמורה במיוחד בעיניו העובדה שהמומחה לא מבין את חומרת המעשה. כאשר ב"כ הנתבעת ניהל שיחה עם המומחה הוא דאג לציין באוזניו כי לא מקובל שמנהלים עימו שיחה בלא נוכחות הצד השני. מכל מקום לבקשתי הציג לי ב"כ הנתבעת את המסמכים שהועברו לו ע"י מומחה ביהמ"ש כפי שהגיעו לידיו מהתובע.

דיון

6. יאמר כבר עתה, כי נקודת המוצא בכל הקשור במערכת היחסים שבין צדדים להליך משפטי לבין מומחה ביהמ"ש הינה, כי יש לראות במומחה את ידו הארוכה של ביהמ"ש. לפיכך, כפי שקמה חובה להעביר מסמכים המוגשים לביהמ"ש גם לכל צד נוסף להליך, כך גם קמה חובתו של צד המעביר מסמכים למומחה ביהמ"ש להעביר את אותם מסמכים לצדדים האחרים להליך. עוד יאמר, כי בכל הקשור לפן המהותי שבהתנהלות המומחה, להבדיל מעניינים פרוצדוראליים, טוב ונכון יהיה אם המומחה יפנה את בקשותיו לצדדים בנושאים נשוא חווה"ד, לרבות בקשות להשלמת פרטים, בכתב, כאשר מובן כי בכל פניה לצד אחד יועבר עותק מהפניה גם לצד האחר, והכול על מנת שלא תימצא טענה כלשהי בדבר אפליה של צד זה על חשבון רעיהו כאשר האמרה לפיה על הצדק להיראות ולא רק להיעשות טובה גם למקרים בהם מי שמסייע לביהמ"ש הינו מומחה מטעמו.

7. בהינתן דרך התנהלות זו, אין לי לצערי אלא לקבוע כי בנסיבות לא התנהלו הדברים בדרך המצופה לא מהתובע וב"כ ולא מהמומחה. לא בדרך העברת אינפורמציה בין הצדדים, ולא בדרך העברת אינפורמציה שהתקבלה אצל המומחה לצד האחר שחסר אותה. ככל שלמומחה ביהמ"ש ספקות ביחס המותר או האסור בכל המצופה ממנו, מחובתו לפנות לביהמ"ש בשאלת הבהרה או בבקשה למתן הוראות על מנת שתיפתר המחלוקת על ידי ביהמ"ש מבלי שהמומחה קובע עמדה כזו או אחרת לגביה בכדי שלא ייטען דבר ביחס להיותו ניטראלי כפי הנדרש ממנו.

8. יחד עם זאת, לא כל פגם בהתנהלות הצד שכנגד והמומחה, יש בהם כדי לבטל מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי נדרשת לצורך כך פגיעה ממשית היורדת לשורשה של חווה"ד או התנהלות המומחה בנסיבות והופכת אותה/אותו ללא רלוונטיות להליך.

התייחס לכך כב' הש' אור ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פ"ד נו(4) 673, 678 (2002) כשקבע ביחס למומחה רפואי מטעם ביהמ"ש כך:

"פסילתו של מומחה רפואי שמונה על ^-ידי בית ^-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום ^-לב (ראו גם א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים [3], בעמ' 583-577). "

עוד יצוין, כי כב' המשנה לנשיאה הש' ריבלין סבר ברע"א 4131/09 אמישרגז נ' צ'ונה ואח' (לא פורסם-6.7.2009) כי:

          " ככלל הנטייה לפסול חוות דעת של מומחה, לאחר שהיא ניתנה, קטנה יותר."